ספר ויקרא: הקרבנות באים מבהמה או מעוף

הקרבנות באים מבהמה או מעוף

רוב רובם של קרבנות החובה בין של צבור ובין של יחיד באים דוקא מן הבהמה, כמו באשם, שלמים [קרבן רשות] וחטאת.

ישנם מעט קרבנות שיכולים לבא או מן הבהמה או מן העוף, כמו העולה (פ"א), וכמו קרבן עולה ויורד בחטאת (תחילת פרק ה'), וישנם מעט קרבנות נוספים שצריכים לבא דוקא מהעוף ולא מהבהמה.

ברור הדבר שטעמי תורה נשגבים מבינתנו, ובכל זאת ננסה קצת לקרבם אל שכלנו.

ננסה בעזה"י לענות על השאלות הבאות:

א. האם בקרבנות שבאים מן הבהמה או מן העוף, כמו עולת נדבה וחטאת עולה ויורד, יש עדיפות לבהמה על העוף?

ב. מדוע רוב רובם של הקרבנות צריכים לבא דוקא מבהמה ולא מעוף?

ג. מדוע אם כן, יש קרבנות שבאים דוקא מעוף ולא מבהמה?

יש עדיפות לבהמה על העוף והסולת

נלע"ד בעזה"י שלגבי קרבן עולה ויורד התשובה פשוטה: יש עדיפות לבהמה על עוף, וכן עדיפות לעוף על קרבן סולת מן הצומח, כמו שהתורה כותבת "והיה כי יאשם לאחת מאלה... והביא את אשמו ל-ה'... נקבה מן הצאן... ואם לא תגיע ידו די שה והביא... שתי תרים... ואם לא תשיג ידו... והביא... עשירת האפה סלת לחטאת" (ה,ה-יא). כלומר, שלכתחלה אדם יביא בהמה ורק אם אין לו יביא עוף וכו'.

אמנם עדיין יש גם צד לכתחילה באדם עני המביא עוף או סולת, כיון שהצער שיש לאדם עני שמביא עוף דומה לצער של אדם עשיר שמוציא מכיסו דמי בהמה, למרות שהיא יקרה יותר מעוף.

לגבי עולת נדבה הדברים לא כל כך פשוטים, כיון שהתורה לא כותבת שאם אין לאדם בהמה יביא עוף, אלא כותבת שלש אפשרויות: "אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו... ואם מן הצאן קרבנו... ואם מן העוף עלה קרבנו לה'..." (פ"א), ומשמע מכך, שגם אדם עשיר יכול להביא עולת עוף, ולכן עלינו להביא הוכחות לכך, שיש עדיפות לבהמה על עוף וסולת.

 

הוכחות לקדימות הבהמה

נלע"ד בעזה"י להביא מספר הוכחות לכך:

א. מסדר האפשרויות שהתורה מציגה, קודם בקר ואחר כך צאן ורק לבסוף עוף.

התורה במספר קורבנות מציגה את סדר העדיפויות הזה בצורה ברורה:

ב. בקרבן יולדת (פי"ב), שצריכה להביא כבש לעולה, ואם לא תמצא ידה תביא עוף. כלומר יש עדיפות לבהמה על העוף בעולת יולדת, ומסתבר ללמוד מכאן על עולת נדבה.

ג. בקרבן עולה של מצורע (פי"ד), שצריך המצורע להביא שלשה קרבנות מן הכשבים - לעולה, לאשם ולחטאת, ואם אין ידו משגת יכול להקל בעולה ובחטאת ולהביא עוף. וכמו שבקרבן עולה של מצורע עדיף להביא בהמה מסתבר שהוא הדין בקרבן עולת נדבה.

באשם מצורע אי אפשר להביא עוף אף על גב שאין ידו משגת, כיון שדוקא בעולה ובחטאת שייך קרבן עוף, שכך מצאנו בעולת נדבה ובחטאת עולה ויורד, אבל באשם לא מצאנו בשום קרבן שיבא עוף.

ד. בקרבן חטאת עולה ויורד, שיש עדיפות לבהמה על העוף, ומסתבר שהוא הדין בעולת נדבה, אף על פי שהם שני סוגי קרבנות.

הוכחות נוספות

הרב איתן שינדורפי שליט"א אמר לי שתי הוכחות נוספות לעדיפות קרבן בהמה על קרבן עוף:

א. מדברי הרמב"ם בהל' מעשה הקרבנות פ"א הל"ד, שאין קרבן צבור בא עוף למדנו, שקרבן בהמה חשוב יותר, ומסתבר ללמוד מכאן על עדיפות בהמה על עוף וסולת. הערת הרב אביגדר נבנצל שליט"א – "אבל יש קרבנות צבור מהצומח שהוא פחות מן העוף". כלומר, יש יוצאי דופן, וממילא אין מכאן הוכחה גמורה לעולת נדבה.

ב. מדברי רש"י לגבי עולת העוף וזו לשונו "כנפיו - … כדי שיהא המזבח שבע ומהודר בקרבנו של עני" (א,יז). יוצא, שעולת העוף האמורה בפרשתנו נקראת עולת עני, בפשטות משום, שעניים מביאים אותה ולא עשירים, כיון שהעשירים צריכים להביא כפי עושרם, בהמה.

דיוק בפסוקים

על פי דברים אלו נוכל להבין אולי את כוונת התורה בפסוק הפותח את פרשת קרבן העולה "אדם כי יקריב מכם קרבן ל-ה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם" (א,ב). התורה בפסוק זה לא מזכירה עוף, אף על פי שבהמשך הפסוקים כאשר היא מפרטת את סוגי העולה היא כותבת גם עוף. יתכן שהתורה רומזת לנו בכך שלכתחילה עדיף בהמה מאשר עוף, ורק בשעת הדחק אפשר להביא עוף.

מדוע יש עדיפות לבהמה

טעמי תורה נשגבים מבינתנו, ואנו רק מנסים לקרבם אל שכלנו. נלע"ד בעזה"י שיש עדיפות לבהמה משום שהיא במעלה גדולה יותר מאשר העוף, [עיין על כך במאמרנו בפרשת בראשית ובפרשת שמיני], ולכן התועלת של הקרבתה גדולה יותר. יתכן הסבר נוסף לפי הסברו של הרמב"ן [לא הטעם העיקרי] את ענין הקורבנות, שאדם צריך להרגיש שהקרבן הוא במקומו, וכאילו הקריב את עצמו. זו הסיבה שצריך דוקא קרבן שדומה לאדם, והיותר דומה לאדם זו הבהמה ואחר כך העוף ואחר כך הצומח.

הערת הרב אביגדר נבנצל שליט"א – "וגם המחיר הכספי גבוה יותר".

מצפצף כמו ציפור

עדיין צריכים אנו להבין מדוע יש קרבנות שלכתחילה צריך להביא אותם מהעוף ולא מהבהמה. חז"ל גילו לנו לגבי מצורע, כדברי רש"י "לפי שהנגעים באים על לשון הרע שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו צפורים שמפטפטים תמיד בצפצוף קול" (יד,ד). לפי טעם זה ניתן גם להסביר את קרבן חטאת שהיולדת צריכה להביא מן העוף. לפי חז"ל (נדה לא:), היא צריכה להביא קרבן חטאת משום שבזמן הלידה היא נשבעת שלא תיזקק שוב לבעלה. ואם כן, בשניהם העוף בא על חטא בדברים.

לכאורה קשה על דברים אלו, מדוע על כל החטאים של דבור כמו המפורטים בפרק ה' לא מביאים עוף לחטאת? נלע"ד בעזה"י להסביר שישנו דבר שמשותף ללשון הרע וליולדת והוא הדומה לצפור. כמו ציפור שמפטפטת ועושה רעש לא מתוך רשעות אלא מבלי שימת לב, כך גם מספר לשון הרע מלהג ומקשקש ולא חושב על הנזקים שיכול דיבורו לגרום ["מה כבר עשיתי רק דיברתי?!"], והוא הדין יולדת, שבתוך הלידה, מפני צערה, מוציאה מילים אלו שאילו היתה במצב רגיל לא היתה נשבעת, ואין זה מתוך רשעות אלא מתוך טשטוש שליטת השכל.

לעומת זאת, אדם שנשבע לשקר במזיד, עושה זאת מתוך מחשבה מקדימה ומתוך רשעות זדונית, ומתוך ידיעה ברורה על הנזק שיגרום בשבועתו, ולכן חייב קרבן בהמה רגיל.

הערת הרב אביגדר נבנצל שליט"א – "לשון הרע הוא רשע גדול, ואילו היולדת קרובה לאונס".